צורות מתן קאנביס רפואי

אחד הפקטורים החשובים בהרכבי הקנאביס הינו ההדירות (הקונסיסטנטיות) – יכולת לחזור על אותו הרכב מדויק של חומרים פעילים פעם אחר פעם בכל אצוות יצור ובמשך שנים.

צמחי הקנאביס הגדלים בחממות נבדלים לרוב אחד מהשני בריכוזי החומרים הפעילים. הריכוז מושפע מכמות האור, הלחות, הרכב הקרקע ועוד. לפי מחקרים אחרונים נמצא שאפילו על אותו צמח יתכנו שינויים של עד 40% בריכוזי הקנבינואידים. מכאן ברור שכל תפרחת שונה מהשנייה ורק בתהליך הגריסה וערבוב ניתן להגיע לדיוק ואמינות.

שיטות שאיפה נפוצות

ישנם כיום שני סוגים נפוצים של שיטות שאיפה: עישון ואידוי.

אידוי הקנאביס ביסודו זהו תהליך חימום של פרח גרוס או שמן ללא שריפתו. החום משחרר את החומרים הפעילים לתוך אדים המשוחררים לאוויר. לא נוצר עשן מאחר ולא מתרחש תהליך שריפה.

שימוש במכשיר אידוי הופך את עישון הקנאביס לבטיחותי, נוח ומזיק פחות מעישון רגיל.

רבים ממטופלי הקנאביס הרפואי חווים גם בעיות שונות במערכת הנשימה. אדים ממכשיר אידוי מגרים פחות את הגרון והראות, ורבים מוצאים צורת צריכה זו מועדפת ונוחה יותר עבורם.

בנוסף שיטה זו מועדפת על חלק מהחולים מכיוון שהאדים עדינים יותר, השאיפות קצרות ופחות עמוקות. כמו כן שיטת האידוי תתאים לאלה שאינם יודעים ומעדיפים לא ”ללמוד” לעשן, יש פחות ריח והתהליך דיסקרטי יותר.

רוב מכשירי האידוי יחממו את הקנאביס לטמפרטורה שבין 180 ל-200 מעלות, כדי לשחרר ולאקטב חומרים פעילים וטרפנים. בשנים האחרונות ישנם מכשירים המאפשרים טווח חימום רחב יותר וכך ניתן לשלוט בשחרור תרכובות שונות של קנאביס בהתאם לצורך אישי.

ההמלצה היא למצוא את הטמפרטורה הנוחה לכל משתמש באופן אישי. ככל שהחום גבוה יותר כך יש יותר אדי חומרים פעילים ועוצמת ההשפעה גדלה. יש להיזהר לא לעבור את החום בו מתרחשת השריפה של התערובת ללא תועלת רפואית.

חברת בזלת מייצרת תערובת מוכנה גרוסה במנות מדודות של 0.5 גרם לשימוש קל ונוח במכשירי אידוי או למילוי גליליות.

מיצוי שמן קנאביס